Promissory Note No. 1
Promissory note and Cheque 2007
In the promissory note the artist obligates herself to clean the house of the buyer for 5 hours. The promissory note is signed by three Arabic cleaners. They are obliged to guarantee that the artist will indeed perform the cleaning job, and if not, they will get to clean the house instead for 40 NIS per hour, more than they get paid as contract workers.
The promissory note was bought by Roee Rosen who paid for it by cheque. The artist didn’t redeem it and it wasn't realized by him.
אסתטיקת ספונז'ה
על שטר-חוב מס' 1 של נועה גרוס[1]
רועי רוזן
-
אמנות כחוב
בתערוכה שאירגנה עמותת על מנת לאסוף כספים עבור פרוייקט , רכשתי עבודה על נייר שהיא גם נייר בנקאי. זהו שטר חוב על סך 210 שקלים. אותו תוכל לפדות המנפיקה, נועה גרוס, בעבור חמש שעות עבודה בניקיון-בית (ארבעים שקל לשעה + נסיעות). מעצם היות היצירה שטר-חוב, היא מתנערת ממעמדה כמושא אוטונומי להתענגות אסתטית. לשון אחר, השטר שולל את מה שאמנים רבים רואים בו ייחוס ופריבילגיה של האמנות. במובן זה, שטר החוב אינו רק הערה פוליטית על כך שמאחורי ההתבשמות מנייר הרישום רוחש רשרוש נייר השטרות: הוא ממזג אותם הלכה-למעשה. המיזוג הזה רדיקלי בקונקרטיות שלו. מרבית היצירות בתערוכה לא עסקו בעבודת נשים, עניינו הפרגמטי של האירוע, ומיעוטן נגעו בה כמטפורה או כמושא-תיאור (למשל, המניפולציה הדיגיטלית של הדס רשף לציורו של מייה, )שטר-החוב, לעומת זאת, אינו רק ייצוג של נשים ועבודה אלא הדבר-עצמו: עבודה נשית כחוב בחובה של האמנות. ואם לפי ההגיון של שוק האמנות, השטר הוא עבודה על נייר, המרתו בעבור ניקוי הבית והספונז'ה המובטחת יהוו מיצג.
[1] גירסה מוקדמת של מאמר זה פורסמה באתגר, מגזין פוליטי תרבותי, גיליון 24, פברואר 2008, עמ' 28-30.
המאמר בשלמותו פורסם בגיליון מס' 11 של המדרשה לאמנות בית-ברל בנושא פרודיה/אירוניה